Nurit Zarchi

Nurit Zarchi

Nurit Zarchi is one of the major poets in Israel. In addition to poetry, she publishes novels, short stories, collection of essays and over 100 books for children. She has received every major Israeli award for her poetry as well as her children and youth literature, including the Prime Minister’s Prize twice (1980; 1991), the Ze’ev Prize (five times), four IBBY Honor Citations (1980; 1984; 1998; 2004), the Bialik Prize (1999), the Education Minister’s Prize for Lifetime Achievement (2005) the Amichai Prize (2007), the Ramat Gan Prize (2010), the Lea Goldberg Prize (2011), the Landau Prize for Poetry (2013), the Devorah Omer Prize for Lifetime Achievement (2014) and the Arik Einstein Prize (2015).

Gili Haimovich is a poet and translator. Her translations appear or forthcoming in journals such as Poetry International, Asymptote, Poetry Repair and Recours au Poème. As a poet herself, she had published a collection of poems in English titled Living on a Blank Page (Blue Angel Press, 2008) and five volumes of poetry in Hebrew and in many leading international journals. Gili works also as a writing focused arts therapist and educator.

I Saw the Mermaids

What’s left after long walks
In circles? Learning to cuddle yourself
Everything that strikes, children, man or wind
All turns into foam. On the seashore, breakers swallowed their highs
The wave vomited the old mermaids
Heavy from shells and bones, too bubbly to be loved
Unlike the seals, beneath their dignity
To shout from abyss.
They’re hushed better than the mortar’s rocks,
They frequently climb upon on the ocean’s parietal.
Like turtles drying out in the sun turned over on their backs,
And their blue leaks out and fills the sea,
Now you know.

By Nurit Zarchi from her book Timegrass, Carmel Publishers, 2013
© Translated by Gili Haimovich


ראיתי בנות ים

אחרי הליכה ארוכה בעיגול
מה נותר? ללמוד לחבק את עצמך
כל מה שפגע, ילדים, גברים או רוח
הגל הקיא את בנות הים הקשישות
הכול הפך קצף. על קו החוף מישברים בלעו את גובהם
כבדות מקונכיות ועצם, קוצפות מידי לאהבה
לצעוק ממעמקים, שתוקות יותר מסלעי הטיט,
שלא ככלבי הים, לא מכבודן
שטיפסו פעמים רבות על כתלי המצולה.
כצבות הפוכות הן מתייבשות בשמש,
וניגר מהן כחול למלא את הים,
עכשיו אתה יודע.

Hello, hello, wave the girls
no, need for you to be hospitalized its
just a wave, picking us up from the shore
on its rhythms and foams, do understand
everything happens forward –

Hello – the girls echo, no time.
We can no longer see you.
A skyscraper wave approaches us, creeps, folds, swallows
and you can’t help it,
can’t help a thing, as always.

With your boat made of book pages,
Move back to the shore, go!
The French revolution wasn’t about you, mom.
At last you’ll get to be an audience, look at us,
they holler from America.
We’re all healthy: the kids, the president
all drinking tapioca.

Hush, it’s me, in a foreign language
maybe it’s impossible to hear me
America is noisy.

Hush the sea line rustles
what am I, a Saint Francis, preaching to
passing seagulls, shells and clarias.
A naked shore starches against me –
Did the new world reach me?

By Nurit Zarchi from her book Abel will Kiss, The Bialik Institute Publishers, 2013
© Translated by Gili Haimovich


שלום שלום מנפנפות לי הילדות.
לא, את לא צריכה להתאשפז זה
רק גל לוקח אותנו מן הים
על קצבים וקצפים. תביני
הכול קורה קדימה –

שלום – מהדהדות הילדות, אין פנאי.
מפה אנחנו לא רואות אותך יותר.
מולנו גל רב קומתי מתקרב, מתקפל, בולע,
ואת לא יכולה לעזור בכלום,
כלום, כמו תמיד.

עם הספינות שלך, העשויות דף ספר
המהפכה הצרפתית לא הייתה עליך, אימא.
צאי לחוף, זוזי.
סופסוף תהיי קהל, תביטי בנו
הן צועקות מאמריקה.
כולנו בריאים: הילדים, הנשיא
כולם שותים טפיוקה.

ששש, זה אני בשפה זרה
ואולי לא ניתן לשמוע אותי
באמריקה רעש.

Sometimes Cain
Sometimes Abel. They
themselves didn’t know which is which.

Then goody god still grinned covertly
and eagles came to peck their resting
hands below the knowledge tree.
How could they tell themselves apart

if Cain was wearing Jacob’s hands
and Abel – Esau’s voice.
when I met then, neither could I

tell them apart by
the shadow of the mirror in my hand.

  • According to the Book of Genesis, Cain and Abel, were the two sons of Adam and Eve.
    Cain is described as a crop farmer and his younger brother Abel as a shepherd. Cain was
    the first human born and Abel was the first human to die. Cain committed the first
    murder by killing Abel. Interpretations of Genesis 4 by ancient and modern
    commentators have typically assumed that the motives were jealousy and anger. The
    story of Cain and Abel is found in the Christian Bible, Jewish Torah and Muslim Quran.
  • Esau is the older son of Isaac according to the Jewish bible.

By Nurit Zarchi, from Ararat, Hakibbutz Hameuchad Publishing House, 2015
© Translated by Gili Haimovich


לפעמים הם היו קין
ולפעמים הבל. עצמם
לא ידעו מי.

אז אלוהימי עוד חייך לעצמו
ועיטים באו לנקר מידיהם
כשנחו בצל עץ הדעת.
איך יכלו לדעת מי.

אם קין לבש ידי יעקב
והבל – קולו עשו.
כשפגשתי אותם, גם אני

לא יכולתי להבדיל
בניהם בצל המראה, בצילי.

Published with the permission of Nurit Zarchi & Gili Haimovich